<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מקוואות</h1>
<h2>דף מז:</h2>
כ' רב יהודאי גאון בתשובה ידענא לטבילת נדה מדאורייתא מק"ו ממגעה, דכתיב הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עה"ע, ק"ו במגע עצמה, וק"ו לנדה עצמה שהיא בטומאה עד שתבא במים. ולעניות דעתין מהא ליכא למשמע אלא דבעיא טבילה לטהרות, דחמור טפי מלבעלה, דטבילה לבעלה לא בעי כונה ולטהרות בעי, ואף בדבר אחר חמור, דטבולת יום ארוך טהורה לבעלה וטמאה לטהרות אבל בפ' במה אשה [שבת ס"ד ע"ב] תני' והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו תהא בנדתה שלא תכחול ולא תפקוס עד שתבוא במים, עד שבא ר"ע ולימד, א"כ נתגנית על בעלה ומגרשה, מה אני מקיים והדוה בנדתה, בנדתה תהא עד שתבוא במים. ואיכא מרבואתא דייקו מהא דאמרינן [ע"ז ע"ה ע"ב] אך במי נדה יתחטא במים שנדה טובלת בהן, ולא חזי לן... הנדה והזבה טובלת במקוה ואינה טעונה מים חיים דלא כ' אלא בזב.
<h2>דף פב:</h2>
תנן מעין שמימיו מעוטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא, כלומר אם יש במעין מים מעוטין שאין כדי לטבול יוכל למלאו בכתף ואינו נפסל בשאובין בין שקדמו לו השאובין או שקדם המעין ומטהר בכל שהוא, כלומר אף שאין בהם מ"ס ואף שרבו השאובין, אבל אינו מטהר אלא באשבורן, כיון שמעין כ"ש אינו זוחל אין הזחילה מן המעין, אבל אם הי' המעין זוחל ונתרבה זחילתו על ידי השאובין מטהרין בזוחלין והיינו ששנינו [מקוואות פ"ה מ"ג] מעין שהיה מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו, הרי הוא כמו שהיה, פי' שהמעין זוחל נחלים דקים וריבה לתוכו שאובין עד שנתחזקו הנחלים ונתרבה משיכתן מטהרין בזוחלין, כיון דבלא"ה היו זוחלין, ועתה שטפו וגברו המים שנתרבה זחילתן, היה עומד וריבה עליו והמשיכו, שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין לטהר בכל שהוא, פי' כיון שהמעין הי' עומד ולא נמשכו ממנו אמות וע"י השאובים נעשה משוך וזוחל, לא מטהרין בזחילה, אבל מטהרין בכל שהוא דכל מים מחוברי' למעין ולמקוה דינם לטהר כמותם, דנעשה זרועים להם בהשקה הלכך מקוה שיש בו מ"ס יוכל ליתן לתוכו מאה סאה שאובין וחוזר ולוקח מהם עד שלא נשאר בו אלא מ"ס, ואע"ג דודאי חסרו השתא מהנך מ"ס הראשונים שבאו בידי שמים [כדתנן פ"ו דמקוואות], היו בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון מ"ס, ועל כרחך צריך ליתן בו יותר ממ"ס, דא"א לצמצם, אלמא לא נפסל העליון אף שרבו השאובים על הכשרים ותנן נמי [מקוואות פ"ז מ"ד] נפל לתוכו יין או מוחל ושינה מראיו פסול, כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן למראה מים, ואם יש בו מ"ס ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיהן למראה מים. והא דאמרינן [ביבמות (פ"ב ע"ב) מקוה שיש בו מ"ס נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו]. ומסיק דצריך להשתייר בתוכו רוב מים כשרים התם במי פירות איירי שנותן לתוך מ"ס, דאמי פירות קתני לה דתנן [מקוואות פ"ז מ"ב] אבל שאר משקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ פעמים מעלים ופעמים שאין מעלין, כיצד מקוה שיש בו מ"ס חסר אחת נפל לתוכו סאה מהן לא העלהו היו בו מ"ס ונתן סאה, כלומר שנתן לתוכו סאה מי פירות, ונטל סאה כשר. ועלה אמרינן בגמ' שכשר עד רובו, כלומר כשנתן לתוכו מי פירות אחת אחת ונטל מן המקוה עד שלא נשתייר בו רוב מים פסול, דמקוה מים אמרה תורה ולא מקוה מי פירות. ויש מי שאומר דנתן סאה ונטל סאה דפסול אי לא נשתייר רובו, במים שאובים שנתן לתוכו נמי דינא הכין, ומשום מראית עין אסור דנראה שנוטל רוב הכשרים ואתו לטהר אפי' שאוב כולו. ויש מי שמוסיף הא דאמר בפ' הערל צריך שישתייר רובו לאו משום מראית עין אלא מדינא קאמר, דלא נקרא מקוה בידי שמים אלא דוקא כשרוב המים שבתוכו בידי שמים, וטעמי' דכ' מקוה מים יהי' טהור, דבעינן רוב מים כשרים, ואייתי ראי' מדתנן [מקוואות פ"ד מ"ד] מים שאובים ומי גשמים שמתערבין בחצר ובעוקה או על מעלת המערה אם הרוב מן הכשר כשר, מן הפסול פסול, מחצה על מחצה פסול, אימתי בזמן שמתערבין קודם שהגיעו למקוה, כלומר דתו מיקרי שאובה שהמשיכוהו למקוה דכשר אם רוב המקוה בידי שמים אבל אם היו מקלחין לתוך המקוה, כלומר שבאו השאובים מכלים למקוה אם ידוע שנפלו לתוכו מ"ס כשרים עד שלא ירדו לתוכו ג' לוגין שאובים כשר ואם לאו פסול, אלמא במחצה על מחצה מיפסל. ומהא איכא למשמע דמקוה שלם של מ"ס נמי יוכל לפסול אם נפלו לתוכו מ"ס שאובים ואח"כ חסרו (מים) [מ'] סאה דליכא רוב כשרים. ולעניות דעתין לא... [חסר] ותו דאבוה דשמואל עביד לבנתיה מקואות ביומי דניסן סבר לה כרב דאמר מיטרא במערבא סהדא רבה פרת וחשש שמא ירבו הנוטפים על הזוחלין והוו להו רוב מי גשמים, ומי גשמי' אין מטהרין בזוחלין ובעו אשבורן. וקשי' נהי דודאי מי גשמים הרוב, מעוט הזוחלין מעין הוא, ומעין בכל שהוא מטהר ובזוחלין, וכשמים חיים מתערבין עם הנוטפין והנוטפין מרובין או אפי' מחצה ע"מ נדונים החיים אחריהם לטהר דוקא באשבורן, אלמא מפסלי במחצה דבעינן רובא בכשרות, ואע"ג דגבי מעין אמרינן דלא מפסל ברוב שאובין כדתנן [מקוואות פ"א מ"ז] מעין שמימיו מעוטין ורבו עליו שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא, ואיכא למימר מקוה שלם שוה להא מלתא למעין כדכ' אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור, אכתי איכא למימר שאני ושאני הכשרא דמעין מהכשר דמקוה, דכיון דמיא קא חסרי ואזלי, כי חסרו מארבעים סאה משהו קא מהני בהו מחצה דשאובין דאית בהו למפסלינהו, והוו כנתן סאה ונטל סאה, דבעינן שישתייר רובו דכשרים והא ליכא, אבל גבי מעין לא קאחסר מידי, ועוד במעין נמי מהני רובא דנוטפין למפסליניה בזוחלין. הלכך מקוה שיש בו מ"ס מכוונות ונפלו בו מ"ס שאובין כי חסרו מיא מידי מיד נפסל דהא אימעט לי' מקוה טהרה, אבל כי איהו מ"א סאה ונפלו בו מ"ס שאובין כשר עד דחסרי בי' ב' סאין, אבל כל זמן שיש בו מ"ס כשרין אפי' נפלו עליו כמה וכמה סאין שאובין אינו נפסל כדתנן [מקוואות פ"ז מ"ג] היה בו מ"ס ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו המים למראיהן, ומדלא יהיב שעורא וקאמר שהוא נותן עד שיחזרו המים למראיהן, שמע מינה דמקוה שלם ממים כשרים אינו נפסל מכמה סאין מים שאובין אפי' ברובא, ואינו ראוי לפסול אלא מזמן שיחסר שעורו של מ"ס כשרים. ולא אתחזיא לן פרושא הדין ומפרק הערל ליכא למשמע מידי דודאי אמי פירות קאי ההוא עד רובו דקאמר, דאלת"ה מתניתין אמתניתין קשי' דתנן היו בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ"ס, דשמעת מינה אפי' ודאי אין בא' מהם רוב הכשרים הראשוני', אפ"ה מתכשרי תרוייהו, אלמא מ"ס השאובים נטהרו במ"ס הכשרים וככשרים מעיקרא אחשבינהו.
